לבצלר של מוטי - מעון קהילתי

מוטי ארבל

אני רוצה להתחיל בטיפ אחד מרכזי וחשוב:

התבונן במה שיש, ועל בסיס הקיים - תחדש

שרה לבצלר הניחה את אבני היסוד החשובות ב3  תחומים: טיפול איכותי בפרט, קשר עם המשפחה, טיפוח הצוות. בשלושת התחומים ניסיתי לשמר את הקיים - את האווירה המשפחתית, החום והאהבה לדיירים, התמיכה במשפחות וטיפוח הצוות ולהכניס שינויים במידת הצורך.

שימור,  חיזוק ושיפור של הבסיס הקיים

הטיפול בפרט:

 השינויים שהכנסתי בנושא הטיפול בפרט נבעו מהסיבות הבאות:

 מהשינוי בצרכים: הרחבה והעשרה של פעילויות הפנאי, על חשבון שעות הלימוד והעבודה.  זאת מאחר שהדיירים התבגרו ולא היה עוד מקום לבית ספר וחלקם הזדקנו וכבר לא יכלו לעבוד.

מהשינוי בתפיסת העולם בתחום הטיפול:  הושם דגש רב יותר על היחיד,  חדרים יותר

אינטימיים וארונות אישיים,  בחירה אישית בביגוד,  באוכל,  ובפעילויות הפנאי.

 מתפיסת העולם ומערכת הערכים שלי:

 הדיירים הינם אנשים בוגרים ויש לאפשר להם שליטה בחייהם ככל שניתן,  ויש לשמוע את דעתם, לכן יש נציגות של דיירים, שנמצאו מתאימים לכך,  בעמותה.

יש חשיבות לטקסים וסמלים ולכן:

 • אנחנו מציינים את ימי ההולדת של  כל דייר. היות שהדיירים כבר בוגרים, אנחנו חוגגים את ימי ההולדת של חלק מהדיירים בבתי קפה בעיר.

 • הדיירים המצטיינים מקבלים תעודות הוקרה,   בתבנית זהה לתעודות של העובדים המצטיינים, ותעודות אלו תלויות בחדרים שלהם או בכניסה למשרדים, יחד עם התעודות של העובדים ועם התעודות של יקירי המעון .(ביניהם ראש העיר, יו"ר העמותה ועוד)

קשר עם המשפחות:

השינויים בנושא הקשרים עם המשפחות נבעו מהסיבות הבאות:

 • שינוי בתפיסת העולם הציבורית - יותר שקיפות.

אפשרנו לבני המשפחות לבקר בכל יום ובכל שעה. יצוין שרוב בני המשפחות המשיכו לבוא על פי לוח הביקורים המקורי,  שהיה קיים במשך למעלה מ-30 שנה:  אחת לשבועיים ביום שלישי.

 •  התקדמות טכנולוגית - מחשבים ואינטרנט.

אנחנו שולחים להורים במייל את העלון החודשי "מה היה לנו בחודש  ,"שבו עדכון מפורט על כל הפעילויות והאירועים באותו חודש.

יום משפחות:

אנחנו מקיימים  "יום הפוך",  שבו הדיירים מקבלים על עצמם תפקידים של אנשי הצוות. באחת הפעמים הרצל קיבל את תפקיד מנהל המעון. הוא כינס ישיבת צוות והעלה לדיון הצעה חשובה: לשנות את שמו של  "יום ההורים"   ל  "יום המשפחות",  זאת,  מאחר שהורים של דיירים רבים כבר נפטרו, לכן מגיעים בני משפחה אחרים.  ההצעה התקבלה כמובן.

טיפוח הצוות:

השינויים בנושא טיפות הצוות נבעו משתי סיבות עיקריות: 

מהמעבר לבעלות ממשלתית. משרד הרווחה קבע סטנדרטים להסמכה,  ולכן אנשי הצוות משתלבים בקורסי הכשרה והשתלמויות מקצועיות של משרד הרווחה. בעלונים החודשיים אנחנו מציינים את שמותיהם של היוצאים ללימודים וכמובן את סיום הלימודים וקבלת התעודה.

• מהתפיסה האישית שלי כאדם וכמנהל

אני מאמין שחשוב לתת לעובדים תחושה של שותפות,  של בית ומשפחה,  של לכידות

לפיכך אנחנו מקפידים:

• להתחלק עם העובדים במחמאות ובשבחים שמקבל המעון. לשבת להודות לכל עובד על פעולה מיוחדת, גם אם היא חלק מהגדרת התפקיד.

• להשתתף באירועים משפחתיים של כל עובד - בשמחות ובאבל

• לתמוך ולסייע בימים קשים.  לדוגמה: בעלה של אחת העובדות לקה בשיתוק.  כל הצוות נרתם לסייע בהנגשה של הבית. בעלה של עובדת אחרת נטש את המשפחה, הצוות התגייס לתמיכה נפשית וכספית.  עובד חלה בסרטן,  הצוות המוביל יחד עם ועד העובדים בנו תכנית תמיכה,  שבה שולבו אנשי הצוות השונים.

אני מאמין בטקסים ובסמלים, בטיולים ובמסיבות

• ציון הוותק של העובדים: על קיר בכניסה למשרד אנחנו תולים תעודות עם שמם של

העובדים,  שצברו ותק של 5 שנים,  ,10 ,15 ועד 30 שנה.

• ציון עובד החודש: על קיר כניסה לחדר האוכל תלויות תמונותיהם של כל העובדים

וכיתוב בחרוזים על תכונותיו המיוחדות של כל אחד ואחד.

. ציון עובדים מצטיינים: המעון הוקם בחנוכה ,1946 לכן בכל חג חנוכה אנחנו מציינים

את יום ההקמה ובאותו מעמד אנחנו מציינים עובדים,  מתנדבים ודיירים מצטיינים.

פיתוח סביבתי ובינוי

המטרה המרכזית היתה - שיפור איכות המגורים של הדיירים:

• הקטנת הצפיפות ומתן פרטיות לדיירים

• הקצאת חללים מתאימים לפעילות חברתית

• התאמת המגורים לצרכים משתנים של הדיירים, מגורים לזוגות, התאמת מגורים לקשישים

או לדיירים סיעודיים, שיפור הנגישות,  התאמה לכיסאות גלגלים ועוד.

• אסתטיקה - שיפור החזות של המבנים והחצר

הגורמים שאפשרו לי לממש את החלומות היו:

• שינוי במדיניות משרד הרווחה וקביעת עקרונות לשיפור מצב המגורים של דיירים במעונות. האגף לטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית אישר את התכניות שהוגשו על ידי המעון, וסייע בקבלת מימון מהביטוח הלאומי.  

• העמותה, שסייעה בגיוס כסף רב,  שבזכותו קיבלנו תמיכה משמעותית מהביטוח הלאומי.  

קשרי מעון-קהילה

מעון לבצלר היה אי-מבטחים מלא חום ואהבה, אולם, מוקף בגלים של דחייה. "לבצלר" הפך לכינוי גנאי בפי הילדים. כילד, עולה חדש, חוויתי בעצמי את התחושה של השונה והחריג. בנושא קישרי מעון קהילה הינחו אותי מספר עקרונות שלמדתי מתוך התנסויות שונות,  עקרונות אלה כדאי מאוד לאמץ כי  "זה עובד" .

ניסיתי לנצל כל הזדמנות, וחשוב יותר, דאגתי למנף אותה הלאה!

לדוגמה, דני בר פנה אלינו, היות שרצה להפעיל פרויקט חדש ומיוחד לצילום. בעקבות הפנייה שלו  יחד עם מיכה אדר נפתח החוג לצילום.

• נעם, אחד הדיירים,  התחיל לצלם.

• התקיימה תערוכה מרשימה שבה הוצגו הפנים היפים של בית לבצלר,  כולל תמונות שצילם נעם.

•הדיירים שמשתתפים בחוג הפכו לצלמים חצי מקצועיים, המוזמנים לצלם אירועים של

משרד הרווחה ואפילו הגיעו לבית הנשיא.

 יש לנו כלבייה מקצועית המשמשת כמקום טיפול

• הכלבייה משמשת גם כמקום תעסוקה למספר דיירים, וכמקור להנאה לדיירים רבים

• הכלבייה מושכת מתנדבים נוספים מהקהילה שלוקחים את הכלבים לטיול בחוץ

• נוצרים קשרים בין  הדיירים המטפלים בכלבייה לבין המתנדבים.

 לא חיכיתי להזדמנויות, אלא חיפשתי אותן באופן פעיל. תמיד חשבתי: מי יכול להרוויח מהקשר עם המעון?

לדוגמה:

מחלקת החינוך של העירייה היתה מעוניינת בקשר אתנו כחלק מהתכניות של "אזרחות פעילה

 המשטרה - לחיזוק התדמית של  "משטרה קהילתית"

 בתי הספר - כחלק מהתכנית החינוכית לקבלת השונה

 יחידות צבאיות - כחלק מסדרת החינוך ותכניות ההתנדבות בקהילה

 בנק דיסקונט - כדי להראות שיש גם צד אנושי למטבע